סיורים בעמק חפר: ח' סמארה, נחל אלכסנדר, צב רך, מכמורת, מינת אבו זבורה          
              טיול לחורבת סמרה, תל מכמורת, בעמק חפר - זיכרונות מעמק חפר
                                          זאב הגלי , עין החורש. 12.2003

 

המבנה הנקרא חירבת סמרה הוא אולי חלק מח'אן, עומד על גבעה שלטת ממזרח לנמל מכמורת על הדרך ממכמורת למזרח עמק חפר, סמוך לאפיקו של נחל אלכסנדר.
הנמל הטבעי של מכמורת החל לשמש לסחר ימי בתקופת הברונזה המאוחרת (1570-1150 לפסה"נ). היישוב בתקופה זו היה בתל ג'ריה (תל גירית) שנמצא מצפון למגרש החניה של חוף מכמורת.
נמל מכמורת – בתחום בית הספר הימי מבואות-ים, נבנה ופרח לאחר חורבן שומרון כבירת ממלכת ישראל והעברת האזור לתחום השליטה האשורית, הבבלית והפיניקית (722-586 לפסה"נ).
בתקופה זו נוסדו מספר מצודות לאורך חוף הים בנתניה ומדרום לגבעת אולגה ונמלה הטבעי של מכמורת השתלב בפעילות המסחרית לאורך החוף בין תל מיכל ואפולוניה בדרום ותל דור בצפון.
נמל מכמורת שימש כנמל מרכזי בתקופת השלטון הפרסי וההלניסטי (מהמאה החמישית ועד למאה הראשונה לפסה"נ). לאחר בניית הנמל בקיסריה על ידי הורדוס הפך נמל מכמורת לנמל משני וחסר חשיבות. הוא המשיך, אולי, לשמש כמעגן לדייגים ולתושבים מקומיים.
נמל קיסריה תפקד כנמל פעיל במהלך התקופות הרומית והביזנטית ועד לתקופה הצלבנית ובמהלך תקופות אלה לא היה תל מכמורת מיושב בישוב של ממש. לאחר חורבנה של ממלכת הצלבנים בנו הממלוכים על התל הנטוש במכמורת, מגדל שמירה ותצפית אשר שימש לתצפיות לאורך חוף הים. המגדל נבנה כדי למנוע פלישות ימיות של הצלבנים והיאחזותם מחדש בארץ.
בתקופה העות'מנית שימש אגן נחל אלכסנדר אזור גידול לאבטיחים. האבטיחים היו מיוצאים בספינות לערי החוף במצרים ובסוריה. סחר האבטיחים דרך נמל מכמורת נתן לנמל את שמו האחר – מינת אל בטיח' (נמל האבטיחים). מקור שמו האחר של הנמל – מינת אבו זבורה, אינו ידוע. המבנה שנבנה על הגבעה נבנה בתקופה העות'מאנית ושימש לשליטה על המעבר הצר של נחל אלכסנדר ולהגנת סוחרי האבטיחים העוברים בסמוך לאפיק הנחל.
שמו ח'אן סמרה – ניתן לו על שמה של משפחת סמרה (בערבית – תושבי השומרון) שכן הקרקע של תל מכמורת והח'אן היו בבעלות משפחת עבדאללה סמרה מטול כרם. השטח בבעלות המשפחה היה 6.900 דונם, שחולקו ל-250 דונם שטח עיבוד לכל משפחת אריסים. הסחר באבטיחים דרך נמל מינת אל בטיח' נפסק בשלהי התקופה העות'מנית בשל גידול הביקוש לאבטיחים בשוק היהודי שהתפתח בארץ בתקופה זו. גידול האבטיחים בואדי חווארית נמשך עד ראשית תקופת המנדט הבריטי וראשוני המתיישבים בעמק חפר עדיין זוכרים אותו, בעיקר הילדים שהיו "מפלחים" אבטיחים מהמקשאות לאורך הנחל. גידול האבטיחים פסק לאחר
שתושבי ואדי חווארית הערבים, נטשו את האזור בסוף שנות ה- 40.

גמלים בְּים מִינְת אַבּוּ-זָאבּוּרָה
ברוך תירוש

 

לאהוד בן עזר שלום והוקרה,

כרבים ו"נידחים" אני נהנה ממרבית קביעותיך ובעיקר מסיפורי ארץ ישראל מ"האלף הקודם". ואתאר כאן
התרחשות אולי עלומה בקורות הארץ. בשלהי שנת 1945 שהיתי כמ"כ בפלי"ם [פלמ"ח-ים] בהכשרת בני
שכונת בורוכוב, בקיבוץ שפיים. מצפון לקיבוץ היה פרדס ליטווינסקי והווילה הלבנה והקסומה, שלאחר קום
המדינה היו (חוקית?) לרכוש מתנחלי קיבוץ געש החרוצים [איני בטוח בכך. משפטי-ירושה בין בני משפחת
ליטווינסקי נמשכו שנים רבות מאוד. – אב"ע]. אולם בשנות ה-40 לא ניתן היה ליהודים להמשיך בדרך העפר
צפונה לעבר נתניה, בשל הבדואים החמושים ששוטטו רכובים על סוסיהם ושלטו ביד רמה ותקיפה על מרחב
ואדי פאליק, הוא נחל פולג דהיום.

מדי חודש היה עליי לצאת להרצליה ולרמת השרון ולמסור שם מודיעין מהסביבה לאנשי הש"י, שירות הידיעות
של ההגנה. בהרצליה היה איש הש"י בעל מספרה בשם פרצלינה, ואיתו היה עוזרו האילם. בני משפחת
פרצלינה עשו חיל עם קום המדינה בשורות צה"ל, אולם באותה העת עבד האיש לפרנסתו כספר, ואני הייתי
נכנס באדישות למספרה ומבקש להסתפר כמקובל, "א-לה גארסון". פרצלינה הספר חשד ונהג לשאול:
"יש לך משהו עבורי?" "לא," הייתי משיב ומתמסר למספריים ולמסרק שבידו. רק לקראת סוף התספורת
הייתי לוחש את הסיסמה, ומסביר שקודם לכן חששתי מהגילוי. לפרצלינה לא הייתה ברירה, והיה משלים
את התספורת מבלי לחייב אותי בתשלום, ומסתגר איתי בפינה לקבלת המידע. לאחר מסירת הידיעות הייתי
ממשיך בטרמפים, בעיקר על עגלות, עד לרמת השרון, שם הייתי נפגש לאותה מטרה עם שמחה בנימיני
האגדי, שעקב קשריו ההדוקים עם חמולת השיח'ים של אבו-קישק ואחרים ברחבי השרון, היה לו מידע אמין
ומגוון יותר מזה שיכולתי אני למסור לו.

הביקור אצלו היה תמיד מרתק, והוא נהג להביא אותי כ"בן דודו" למאהלי אבו-קישק, בעיקר למאהל על
שפת הירקון, צפונית-מזרחית לגשר על הירקון בכביש גהה היום. שם היה השייך מכבד אותנו במטעמים,
ובימי הקיץ גם באבטיח מובחר וצונן שהיה עטוף לשם כך בעבייה רטובה במשך כל הלילה. [בניין השיח'
הדו-קומתי מצוי עד היום בלב המתחם המזרחי של תע"ש וכפי ששמעתי בשעתו הוא מטופל ומטופח בידי
חובבי עבר מקרב העובדים, בעין חדה אפשר להחין בו מהכביש המוביל מצומת מורשה מזרחה. – אב"ע].  
הידידות עם שמחה בנימיני ז"ל סייעה לנו בהמשך, כאשר הזמין כמה מאיתנו להסתתר בביתו ואצל שכניו
ברמת השרון, בימים שלפני "השבת השחורה" בשנת 1946, בעת שהבריטים חיפשו אותנו, אנשי הפלמ"ח,
ברחבי הארץ, ואנחנו, כפועלים חקלאיים, סייענו לו במסירות בעבודות משקו החקלאי.
אולם החוויה המרשימה ביותר בהכוונתו של שמחה אירעה כאשר לי לקח אותי איתו, שנינו כאורחי
שייך אבו-קישק, לחזות בהעמסת אבטיחים על ספינות מפרש בחוף, מול כפר ויתקין, מצפון לבית ינאי היום.
התברר לנו אז כי הבדואים ברחבי ואדי פאליק, עד למרחב בית הסוהר ליד תל מונד, גידלו בעונת הקיץ
אבטיחים שהועברו בספינות למצרים, בדרך מופלאה שרק מעטים שמעו עליה.

האבטיחים היו מובאים בסלסלי רשת על גמלים לעבר החוף, למזח ממנו קיים שריד עד היום. במרחק של
כחמישים מטר עגנה במקביל לחוף ספינת מפרש, מארכּבּ בערבית, אשר מחרטומה ומהירכתיים נמתחו
רשתות "עמידה" לעבר החוף. הגמלים היו נכנסים למים עד צוואר, סלסלות הרשת היו נפתחות, והאבטיחים
המוצפים על פני המים היו נהדפים לעבר הספינה על-ידי חבורת נערים. המלחים היו עומדים על קורה בולטת
מדופן הספינה, וזורקים ביד אחת אבטיח אחר אבטיח לעבר הסיפון, שם קלטו אותם באוויר והעבירו לאחסנה
בתוך הספינה. אנחנו, האורחים, עמדנו עם ספלוני קפה מהביל ביד, משתאים למראה הגמלים העמוסים
באבטיחים הנכנסים בשיירות למים, כאשר הפריקה וההעמסה מלווים בשירה קצבית מהדהדת.

לאחר שהספינה הועמסה מעל לסיפון, הועלו העוגנים והמפרשים, והספינה נהדפה לדרכה, כשאחרת תופשת
את מקומה להעמסה בים האבטיחים.
לפני שנים שיחזרתי את התרחיש יחד עם חוקר ארץ ישראל צבי אילן ז"ל, וסופר לנו כי גם בחוף מכמורת,
מינת אבו-זָאבּוּרָה, הועמסו כך אבטיחים. והראיתי לצבי אילן ז"ל לתדהמתו, כי בתחילת הספר "איבריה",
מספר ג'יימס מיצ'נר על חווייתו כנער סיפון בחוף וולנסיה בספרד, בעת הטענת תפוזים בעזרת שוורים
עמוסים ששחו בצורה דומה לעבר האונייה, שעגנה במקביל לחוף. סדנא דארעא חד הוא.  

אהוד בן עזר: אני חושש, ברוך, שאתה מבלבל בין האבטיחים המפורסמים מן הזן אמחסני, שגידלו
ערביי עמק חפר, הוא ואדי אל-חווארת, ויִצאו אותם בספינות מפרש למצרים ­– לבין הבדואים של
שבט אבו-קישק ששכנו רחוק משם, בגדה הצפונית של הירקון על מתחם תע"ש כיום, ולא הגיוני שהסיעו
את אבטיחיהם על גמלים עד למינת אבו-זאבורה, אבל אולי אני טועה.

ליתר ביטחון פניתי אל ידידי המשורר אלישע פורת מקיבוץ עין החורש שבעמק חפר, והנה תשובתו:

 

שוּלְם אהוד,

ואדי חווארית הוא השם הכללי של עמק חפר, הביצות שמסביב לנחל אלכסנדר. השטח נקנה על ידי הקק"ל
בסוף שנות העשרים. עין החורש הקיבוץ קרוי בטעות על שם ואדי חווארית, העמק של החורשים – עין החורש,
אבל לימים הסתבר שוואדי חווארית קרוי על שמו של שבט קטן מסודן שנקרא בני חווארית, אבל כבר אחד
לא רצה לשנות את השמות.

קקון היה כפר גדול מצפון לטול כרם, עם תחנת רכבת ושרידי מבצר צלבני. זה היה כפר מרצחים ופורעים
מראשית ההתיישבות, ואנשיו פגעו ללא הרף במתיישבי עמק חפר המזרחי. הכפר נחרב לחלוטין במלחמת
העצמאות, ממש כמו שצריך! – ועל התל שלו, בין המושבים אמץ וגן יאשיה, ניטע יער קטן, והולך להיות שם
פארק נחמד. אבטיחי קקון קנו להם שם בגודלם ובמתיקותם, כיוון שגדלו רק על מי טללים ולא על השקאה. אבטיחים אלה
היו נאספים בערימות ענק, מועמסים על דבשות הגמלים, ויורדים למינת אבו זבורה, המפרצון שבשפך נחל
אלכסדר, במקום בו יושב היום בית הספר לדיג של מכמורת.

כאשר הושלמה בניית הרכבת, הקו המזרחי עבר דרך קקון, הובלו האבטיחים למצרים ברכבת,
ומינת אבו זבורה ירד מגדולתו. חאן אל בטיח, חירבת סמרה, היושבת ליד המפרצון עד היום, ונראית היטב
מכביש החוף, היא תחנת מכס שבנו התורכים, כדי לגבות מס מסוחרי האבטיחים.

אני מקווה שעשיתי לך סדר בדברים,

אלישע פורת

 

מתוך חדשות בן עזר, מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח, גיליון מס' 196, תל אביב, יום חמישי, ט' בכסלו תשס"ז, 30 בנובמבר 2006      http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/hbe/hbe00196.htm

טיול במפרץ מכמורת - סיפורי מקום בעמק-חפר 

יהודה זיו מתוך "רגע על מקום" - סיפורים מאחורי שמות מקומות, העומד לראות אור בהוצאת "צבעונים"

נחל אלכסנדר – על שם מי?
חלקו התחתי של נחל אלכסנדר נקרא בעבר נַהְר אִסְכַּנדְרוּנָה. הקידומת "נַהְר" - נהר, נחל איתן - בלשון הערבית מלמדת על הנביעות שמימיהן עומדים כאן כל ימות השנה. ואילו ב"אִסְכַּנדְרוּנָה" מצאה ועדת השמות הממשלתית הד לשמו של המלך החשמונאי ינאי אלכסנדר. כך זכה הנחל בשם עברי חדש, נחל אלכסנדר, וגם המושב הסמוך לשפך נושא את זכר אלכסנדר, ושמו בית-ינאי. לאמיתו של דבר, השם הערבי קשור באלכסנדר אחר - אִסְכַּנְדַר אַבּוּ-זַבּוּרָה ('בעל חליל הקנה'). בשלהי המאה הי"ט היה איש רב-פעלים זה מאסף כאן בסירות את יבול האבטיחים של וָאדִי חַוָארִת (הוא עמק-חפר היום) לעבר המעגן הקדום במפרץ מכמורת, שאף-הוא נשא את כינויו ונקרא מִינַת אבו-זבורה. 'אֶל-מִינָא' הוא גלגולו הערבי של לִימָן ביוונית, שבלשוננו חל בו סיכול האותיות 'נָמִיל>נָמֵל' - בעוד המונח העברי המקורי לכך הוא מָחוֹז, וכך אף 'מָאחוּז' בערבית. ממפרץ מכמורת הוליכו את אבטיחיו של אבו-זבורה בספינות מצרימה - דווקא אותה ארץ שאליה התגעגעו אבותינו במדבר: "זכרנו את… האבטיחים … אשר נאכל במצרים חִנָּם" (במדבר יא:ה). יהודית אשת השר מונטיפיורי שעברה כאן בקיץ 1839 רשמה ביומן המסע שלה: "ונבוא אל מוּנִיט [=מִינַת] אֶל-בַּטִיח או שוק של האבטיחים, ויש אשר יקראו לו אַבֻּל-זָאבָּארָא [אבו אל-זבורה]." נראה שעסקיו של בעל חליל הקנה פרחו ושגשגו עד כדי כך שהשלטון העות'מאני הקים בראש גבעה נישאה על גדתו הצפונית של נחל אלכסנדר תחנת מכס (גוּמְרוּכּ) מיוחדת - היא חִ'רִבֶּת סַמָארָה שמול חופית - כדי לפקח על עסקי שיווק האבטיחים ולגבות את המגיע לאוצר הסולטאן.

 

טיול בנחל אלכסנדר

סיפורו של נחל אלכסנדר שזור בתולדות המפעל הציוני בעמק חפר, שראשיתו לפני 75 שנה, עם רכישת אדמות
ואדי חווארת, הוא עמק חפר, על ידי יהושע חנקין עבור הקרן הקיימת לישראל, והקמת המועצה האזורית הראשונה –
מ"א עמק חפר, שחלק נכבד מהנחל עובר בתחום שיפוטה. מוצאו של נחל אלכסנדר באזור שכם, הר גריזים ועיבל,
משם הוא עושה דרכו מערבה במספר יובלים שהעיקריים ביניהם נחל שכם ונחל תאנים. מפגש היובלים בעמק חפר,
מכאן זורם הנחל בערוץ אחד החוצה את העמק ונשפך לים התיכון באזור מכמורת. ארכו של הנחל כ- 32 ק"מ, אגן
הניקוז שלו משתרע על פני כ- 580 קמ"ר. הנחל נקרא כנראה על שם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי שהרחיב את
שטחי הממלכה החשמונאית צפונה (102 לפנה"ס) עד לגאולת הקרקעות וראשית שנות ההתיישבות היהודית בעמק חפר,
בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת, היה הנחל מקור הביצות בעמק. ערוצו המפותל והצר של הנחל והשפך שנחסם
בחולות גרמו לכך שבעונת החורף היה הנחל גואה ומציף את שטחי העמק שסביבו. במקביל לתחילת ההתיישבות היהודית
החלו הקרן הקימת לישראל והמועצה האזורית עמק חפר, בפעילות לייבוש שטחי הביצות, בשנות ה- 40-30 של המאה
הקודמת. בזאת עדיין לא פסקו הצפות השטחים בימי החורף ובשנות ה- 60 הושלמה המלאכה. אפיק הנחל המפותל
בעמק חפר הוסדר, יושר והורחב, והוסדרו שיפועי גדות הנחל, כדי לאפשר זרימה גדולה ומהירה של מימיו. בימי תפארתו
הנחל ידוע היה בצומח המים העשיר שבו כולל: נופר צהוב, נמפיאה לבנה, ומגוון מינים של בעלי חיים, דגים למיניהם,
צב הביצות והצב הרך, וכן ציפורי מים ויונקים שחיו בסבך.
"להשיב עטרה ליושנה"- שיקום הנחל בשנת 1995 הוקמה מנהלה לשיקום נחל אלכסנדר במטרה לשקם את הנחל והרצועה שלאורכו ולהפכו לציר נופי ירוק שישתלב בסביבה הכפרית – ריאה ירוקה לתושבי האזור. הוכנה תכנית אב כוללת ובה התייחסות לשיפור משמעותי באיכות המים הזורמים בערוץ ע"י הפסקת הזרמה של השפכים לנחל, סילוק המזהמים שבו והקצאת מים באיכות גבוהה לנחל. לאורך צידי הנחל מתוכננת רצועה ירוקה שבה יטופחו וישמרו ערכי הטבע והנוף ובחלקם יפותחו קטעים לנופש ותיירות בעלי אופי מתאים לסביבה ותוך כדי התחשבות באופי החקלאי של האזור. המנהלת מרכזת כ- 20 גופים הקשורים לשיקום הנחל, שותפיה העיקריים: המועצה האזורית עמק חפר, קרן קיימת לישראל והמשרד לאיכות הסביבה. קק"ל
אחראית לביצוע הפרוייקטים במימון משותף של המשרד לאיכות הסביבה וקק"ל. תכנית האב הוכנה על ידי צוות בראשות
אדריכל עמוס ברנדייס אשר מרכז את הפרוייקט. במימון משותף של המשרד לאיכות הסביבה וקק"ל. תכנית האב הוכנה
על ידי צוות בראשות אדריכל עמוס ברנדייס אשר מרכז את הפרוייקט.
קטע נחל לדוגמה"  - פארק נחל מצפון לקיבוץ מעברות, הכולל שיקום ופיתוח נופיים באורך של כ- 750 מ'. במקום פותחו שבילים להולכי רגל, פינות ישיבה ופרגולות, נשתלה צמחיה מגוונת המותאמת אקולוגית (ככל שניתן) לאזור ולגדות הנחל. מעל לנחל נמתח גשר תלוי מפלדה להולכי רגל ורוכבי אופניים.
נטיעות לאורך הנחל - בקטע המרכזי של הנחל אותרו מספר שטחים ציבוריים, אשר לאחר ניקויים והכשרתם ניטעו על ידי יערני קק"ל. לאחר גדילת העצים יהוו חורשות אלו פינות חמד ואתרים לפנאי ונופש לאורכו של הנחל. בימים אלה נמצאות בעיצומן פעולות להכשרת שביל מצעים בגן הלאומי נחל אלכסנדר, ממזרח לכביש החוף וכן שביל נחל באזור בורגתא כולל פיתוח לנופש של שתי גדות הנחל.
הצב הרך - בנחל אלכסנדר נשתמרה האוכלוסיה המשמעותית היחידה של הצב הרך. אורכו מגיע עד ל- 120 ס"מ ומשקלו כ- 50 ק"ג. הצבים מרוכזים באזור גשר הצבים בו מתוכנן מרכז מבקרים. הפרוייקט החשוב הראשון שיצא לדרך במסגרת השיקום היה עידוד אוכלוסית הצב הרך ע"י יצירת אתרי הטלה מוגנים כמו גם משטחי התחממות בשמש החשובים לפעילות הצבים.
שיפור איכות המים בנחל - בשנים האחרונות סולקו מהנחל מספר מזהמים, שהעיקרי בהם הוא ביוב כפר יונה. גורם הזיהום העיקרי של הנחל הוא הביוב הזורם בנחל שכם ומקורו בעיקר שכם וטול כרם, כמו גם ישובים ומפעלים השכנים לאורכו. בשנת 1996 נחתם הסכם משותף למועצה האזורית עמק חפר ולרשות הפלשתינאית לטיפול משותף במזהמים, במימון וניהול גרמני. עקב המצב הוקפא הפרויקט. כתחליף מתוכנן פרויקט חרום לטיפול באותם השפכים, על גבול הקו הירוק בסמוך לישובים יד חנה ובת חפר. פרויקט זה, תופס את מי הביוב, מסלק את רוב המזהמים ומחזיר את המים לנחל ברמה סבירה, אם כי עדיין לא ברמה הנדרשת לשיקום הנחל.

שביל נחל
בין קטע נחל לדוגמה לגשר הצבים (באזור כפר ויתקין), הוכשר שביל הליכה נוח באורך של כ2.7- ק"מ בקטע
 יפהפה של הנחל. לאורך השביל יוכשרו פינות ישיבה ואזורי משחק ונופש. השביל נועד להולכי רגל ולרוכבי-אופנים.
בקטע המרכזי של הנחל אותרו מספר שטחים ציבוריים, אשר לאחר ניקוים והכשרתם ניטעו על-ידי יערני קרן-קיימת-לישראל. לאחר גדילת העצים יהוו חורשות אלו פינות חמד ואתרים לפנאי ונופש לאורכו של הנחל.

 

צב רך מצוי בעז שחם
בנחל אלכסנדר שרדה האוכלוסייה המשמעותית היחידה של צב-רך מצוי  (Ttionyx triunguis) שבעבר היה נפוץ בנחלי החוף של ישראל.  אורכו מגיע עד לכדי 120 ס"מ ומשקלו עד כ50- ק"ג,  שמו נגזר מהעובדה שאת שריונו הקשיח עוטף עור רך.  ניתן לצפות בצבים במקומות שונים לאורך הנחל אך בעיקר קל למצוא אותם באזור "גשר הצבים", בו מתוכנן מרכז מבקרים.

הפרויקט החשוב הראשון שיצא לדרך,  במסגרת שיקום הנחל,  היה עידוד אוכלוסיית הצב הרך באמצעות הגנה על אתרי ההטלה שלהם ועל משטחי ההתחממות המשמשים אותם.  במסגרת פעילות רשות הטבע והגנים,  שטחים אלו גודרו ושולטו,  והפקחים מבצעים סקרים ומעקב אחר ההטלות והבקיעות של הצבונים הצעירים.  בעונה החולפת הוטלו בצים בכ40- קינים,  מהם בקעו לפי הערכות למעלה מ400- צבונים.

צב רך בנחל אלכסנדר

עד לשנת 1992 היו בנחל אלכסנדר מעל 300 צבים רכים בוגרים,  הרבה מעבר ליכולת הנשיאה של המערכת האקולוגית - מצב זה נוצר עקב מקור מזון מלאכותי,  פגרי עופות שנזרקו למימי הנחל על-ידי חקלאי האזור.  בחורף 1992 השטפונות שטפו אל הים קרוב ל300- צבים רכים,  כמעט כולם מתו כתוצאה מחבלות,  קור וחשיפה למי הים המלוחים.  מאז האוכלוסייה מתאוששת לאיטה,  וכיום מעריכים שמספר הצבים הבוגרים הוא 70-50 פרטים - מספר שמתאים כנראה ליכולת הנשיאה הטבעית של המערכת.

 

(הנתונים באדיבות יניב לוי,  מנהל מרכז ההצלה לצבי-ים,  מכמורת).

 

 

 

 

החומר לוקט ע"י גבריאל הורביץ, מנהל מכון אבשלום, לכבוד סיור תלמידים לאורך נחל אלכסנדר 19.6.2003