סיור ב בית קשת
יואב רגב איש ידיעת הארץ
קיבוץ בית קשת הוקם במזרחו של רכס הרי נצרת, בשולי יער פארק של אלוני תבור, בין בית-הספר
החקלאי "כדורי" למושבה הותיקה אילניה (סג'רה). המתיישבים, בוגרי תנועת-הנוער "המחנות העולים"
ואנשי הפלמ"ח יסדו, לראשונה, יישוב שאנשיו מגוייסים. בעקבות בית-קשת הוקמו היאחזויות פלמ"ח
נוספות (חוקוק, משגב-עם, ג'יב יוסוף – עמיעד, רמות-נפתלי, ביריה ורבדים), אשר תפסו שטחים חיוניים
לשליטה במרחב, ויצרו בסיס מוצק למאבק מול ערביי ארץ-ישראל ושכנותיה.
אנשי קיבוץ בית-קשת עלו על הקרקע ב15.8.1944- והקימו את ההיאחזות הראשונה של הפלמ"ח.
העולים על הקרקע יצאו לדרך משדמות-דבורה מלווים בראשי פיק"א, נציגי מושבות הגליל-התחתון,
יצחק שדה - מפקד הפלמ"ח, נתן פיאט - מנהל בית-הספר החקלאי "כדורי" ועוד רבים אחרים.
היישוב הוקף גדר תיל, הוקמו אוהליו והוחל בבניית "בית בטחון". מים נשאבו במשורה מנביעה סמוכה,
ונערכו מספר קידוחים. אך מים לא נמצאו והיה צורך להביאם ממרחק.
משימתם המרכזית של המתיישבים הייתה - שמירת קרקע הלאום בפני השתלטות בדווים ואכן, עד
מלחמת העצמאות, בשנת 1947, עיבדו כ2,500- דונם ועסקו בייעור, כעובדי הקרן הקיימת לישראל.
בית-קשת היה מוקף בכפרים ערביים עויינים ובמאהלי בדווים ועל-כן, מיומה הראשון של מלחמת
העצמאות ניצב הקיבוץ בקו האש, בחזית ממש.
ב- 7.2.1948 נערכה פשיטה לילית על הכפר עין מאהל, בו התבססה כנופיה אשר הטרידה את יישובי
האזור. בסיס הכנופיה פוצץ, אנשיה סבלו אבידות רבות ונסו מהכפר.
למן 24.2.1948 הופנתה התחבורה העברית אל טבריה, עמק-החולה והגליל-העליון מכביש כפר תבור -
לוביה-טבריה אל כביש כפר תבור - כנרת - טבריה. כביש הגישה אל בית קשת כמעט ונדם, והקיבוץ נכנס למצור חלקי, אך ילדי הקיבוץ לא פונו לעורף הבטוח.
ב11.3.1948- התבססה כנופיה בכפר כנה. פלוגה מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ומחלקה מוגברת
מגדוד "ברק" תקפו את הכפר, אך נקלעו לאש תופת ונאלצו לסגת כשעמם הרוג אחד ושמונה פצועים,
הנסיגה הייתה לעבר בית-קשת.
היום הקודר ביותר בתולדות הקיבוץ היה יום ה- 16.3.1948.
ביום זה יצאה, בשעת בוקר, כיתה בת שמונה חברים מן הקיבוץ לסיור בגבעת שיהאב וסביבתה,
ממערב לקיבוץ. על גבעת שיהאב הותקפה הכיתה מן המארב. אחד מאנשי הכיתה הצליח להימלט אל
הקיבוץ וגורל השבעה לא נודע.
חברי הקיבוץ הוזעקו לעמדות וכיתת תגבורת מגדוד "ברק" יצאה מסג'רה (אילניה) לעבר גבעת השיהאב. בדרכה אספה כיתת התגבורת חוליית מקלע מאנשי בית-קשת, אך הכנופיה שנשארה בגבעת השיהאב
חסמה את דרכה בשטח הנחות תוך ירי אש תופת לעברה, הכתה נחלצה אל בית-קשת.
יחידות תגבורת נוספות מן המרחב הוזעקו אל בית-קשת, כשהן נושאות עימן מכונת-יריה ומרגמה
3 אינטש עם 15 פצצות.
בשעה 14:30 יצאו 2 מחלקות בשני צירים לעבר גבעת שיהאב, מחלקה מצפון, במישור הפתוח, אשר
דרכה נחסמה, ומחלקה מדרום, אשר עד מורדות השיהאב ניהלה קרב אש, בעקבות המחלקה הדרומית נשלחה מחלקה נוספת וזו סייעה לכיבוש החלק הדרום-מזרחי של גבעת שיהאב.
מכונת היריה והמרגמה שהוצבו בחצר הקיבוץ סייעו באש לשתי המחלקות שנאחזו בגבעה.
בשל הלחץ המאסיבי שהפעילו הכנופיות הערביות על שתי המחלקות נאלצו אלה לסגת מן הגבעה אל
בית-קשת, תוך חיפויים הדדיים.
3 הרוגים ו 8- פצועים היו לכוח שתקף את גבעת שיהאב, איש משבעת הנעדרים לא נמצא! למחרת,
המשיכו צליפות האויב לעבר בית-קשת. לאחר משא-ומתן בן יומיים, בחסות בריטית במשטרת נצרת, הוחזרו שבע הגוויות כשסימני התעללות ניכרו בהן היטב.
בחודשי המלחמה הבאים ידעה סביבת הקיבוץ מסכת קרבות ארוכה. ב6.5.1948- הותקף הכפר ערב א-זביח ואנשי גדוד "ברק" ספגו התקפת נגד בה נפלו 17 מלוחמיו.
בחודשים יוני-יולי נערכו קרבות לוביה וסג'רה, ומבצע "דקל" שהביא להבסת יחידות "צבא ההצלה" של קאוקג'י, ולשחרור הגליל התחתון.
עם תום מלחמת העצמאות קלט הקיבוץ חברת נוער בולגרית-צרפתית וכן את "הכשרת חולתה", שחבריה
לחמו במסגרת הגדוד השלישי של הפלמ"ח בחטיבת "יפתח", הקיבוץ עקר מערבה אל גבעת שיהאב, שבמרכזה הוקמה אנדרטת בזלת לזכר חברי הקיבוץ שנפלו על כיבוש המקום.
במקומו הקודם – "בית-קשת הישנה" ניצב בית-הביטחון , ובו תצוגה המנציחה את תולדות המקום.
ניתן לבקר בו על פי תיאום מראש.
בבית-העלמין של הקיבוץ, הנמצא כק"מ מצפון לבית-הספר "אלון תבור" (הגישה מדרך נוף יער בית-קשת) אנדרטה לזכר חברי הקיבוץ שנפלו במלחמת העצמאות. כאן קבורים הלוחמים שנפלו בקרב כנגד השבט
הבדואי ערב א-זביח ב6.5.1948- בבית העלמין מצוי גם קברו של ד"ר נתן פיאט, מי שניהל את בית
הספר "כדורי" בשנים 1957-1937 ואשר נטמן, על פי בקשתו, לצד קברי תלמידיו, שנפלו במערכות ישראל.
בית קשת היאחזות הפלמ"ח הראשונה, הינה אחת 'מ44- נקודות יישוב אשר הוקמו על-ידי הפלמ"ח,
מהם קיימים עד היום 38. רובם קיבוצים וחמישה מהם מושבים. כן השלימו הכשרות הפלמ"ח יישובים
רבים, שלא הוקמו בידי בוגרי הפלמ"ח.
דרך נוף יער בית-קשת
טיול לאורך המסלול
תחילתו של המסלול בשער הצפוני. בסמוך לו חניון קטן הקרוי על שמה של מלכת הולנד, החניון מצוי בתוך
עצי אורן-הגלעין המשמשים למאכל ותיבול. מכאן ממשיכה הדרך דרומה ומעפילה למצפור תרען.
מצפור תרען: המצפור מצוי בראש גבעה בגובה 320 מטר מעל פני-הים. מכאן נשקפת היטב בקעת תרען המשתרעת בין רכס תרען מצפון, לבין רכס הרי נצרת שבשיפוליו אנו נמצאים.
חשיבותה של הבקעה נבעה, בעת העתיקה, מדרך קדומה שעברה בה מעכו לעמק-הירדן ומציפורי לטבריהל אחר תצפית נמשיך בנסיעה בדרך הפונה שמאלה עד ל"בית-היערן".
"בית" היערן: הבית הוקם בסתיו 1946.
חברי הארגון ההתיישבותי "מצפה הגלילי", שהתגוררו בתנאים קשים, וללא עבודה בחוות סג'רה, הגיעו למצב של חרפת רעב. יוסף וייץ, שהיה מנהל הקרקעות והיעור של הקק"ל, יצא לעזרתם וקבע שיש לייער את המרחב שבין התבור לבין הכביש המחבר את נצרת לטבריה, לקראת הנטיעה נבנה "בית-היערן" כמקום מנוחה וכמחסן לכלי-עבודה ושתילים . סביב "בית-היערן" פיתחה קק"ל את החניון המרכזי של יער בית-קשת ובו שביל המתאים לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.
מצפור אלוני בית-קשת: למרגלות המצפור משתרע יער אלוני בית-קשת, אחד מגושי היערות היפים של אלון התבור בארץ-ישראל.
אלון התבור הינו עץ נשיר הגדל באגנו המזרחי של הים-התיכון. הוא מותאם לתנאי האקלים הים-תיכוני השורר בצפון ארץ-ישראל ומצוי במגוון סוגי קרקעות. עצי אלון התבור יוצרים תצורת צומח הנקראת "יער פארק". זהו יער פתוח בו צומחים העצים במרווחים גדולים זה מזה, ומאפשרים את התפתחותם של מיני צמחים חד שנתיים הפורחים בשלל צבעים בחורף ובאביב. מהמצפור יש תצפית על גבעת-המורה, התבור, הגלבוע, רמת כורם, רמת יבניאל, רמת פוריה וטבריה-עילית.
חניון האלון הקשיש: עץ אלון התבור הקשיש כונה בפי תושבי האזור "מל אל פאקיר" – "אלון התבור של הקדוש". העץ ניצב על תוואי הדרך העתיקה (דרך אל חווארנה), המזוהה עם דרך החורן, אשר שימשה בסיס להובלת סחורה מהחורן שבסוריה לעכו. הדרך חצתה את הגליל-התחתון דרך ערוץ נחל יבנאל עד החאן העתיק, בכניסה לבית-קשת ומשם, דרך תל גובל ונחל שבעה לכיוון בקעת בית-נטופה בואכה עכו. לאורך הדרך קידשו העוברים עצים גדולים, וראו בהם מקום מקלט המעניק ביטחון בעת צרה.
בזכות מעמד זה ניצל עץ האלון מכריתה, שהייתה מנת חלקם של רוב אלוני התבור ביער בית-קשת בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
במעלה הגבעה מוליך השביל לנוף של "טרשונים", אלה הם סלעי גיר קשה או דולומיט חשופים, אשר הומסו ונשחקו על ידי הרוח והמים. תהליכי בלייה אלה יצרו מעין פיסול טבעי המכונה "טרשונים" אורך
השביל כ700- מ'.
תל גובל: שביל מסומן, היוצא מחניון האלון הקשיש, מוביל אותנו לראשו של התל.
תל גובל מזוהה עם העיר המקראית "אזנות תבור", שציינה את גבולו של שבט נפתלי עם שבט יששכר. מהתל יש תצפית מרהיבה לעבר התבור, גבעת-המורה ויישובי דרום-מזרח הגליל-התחתון.
מצפור הר תבור: ההר המבודד המתנשא במלוא הדרו וגובהו - התבור - הינו "הורסט" - גוש שהתרומם מעל סביבתו. ייחודו הטופוגרפי הפך אותו בימי קדם להר מקודש. המסורת הנוצרית מקדשת את המקום. בתקופה הביזאנטית (מאה 5 לספירה) נבנו בראש ההר כנסיות ומנזרים. ניתן להבחין בכפרים דבוריה ושיבלי, למרגלות ההר. הדרך מובילה אותנו מערבה, ולאחר כ200-מ' נגיע אל מקבץ של עצי ארזים שניטעו כאן על מנת לגוון את עצי-היער. כאן שולט בעיקר הארז האטלנטי, עץ מחטני הניכר בענפיו האופקיים ובאצטרובלים הגדולים שלו.
הדרך מובילה אותנו לשער המערבי של דרך נוף יער בית-קשת, ובסמוך לו נחל ברק.
מכאן נמשיך בנסיעה לנצרת-עילית, דרך יער צ'רצ'יל, או לחלופין נעפיל לפסגת הר דבורה, שם הקימה הקק"ל חניון גדול.
טיול לאורך המסלולליקט וכתב: מושיק כהן של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך.
מתוך: על"ה באדיבות יהודית בר נתן החברה להגנת הטבע
תחילתו של המסלול בשער הצפוני. בסמוך לו חניון קטן הקרוי על שמה של מלכת הולנד, החניון מצוי בתוך
עצי אורן-הגלעין המשמשים למאכל ותיבול. מכאן ממשיכה הדרך דרומה ומעפילה למצפור תרען.
מצפור תרען: המצפור מצוי בראש גבעה בגובה 320 מטר מעל פני-הים. מכאן נשקפת היטב בקעת תרען המשתרעת בין רכס תרען מצפון, לבין רכס הרי נצרת שבשיפוליו אנו נמצאים.
חשיבותה של הבקעה נבעה, בעת העתיקה, מדרך קדומה שעברה בה מעכו לעמק-הירדן ומציפורי לטבריה.
לאחר תצפית נמשיך בנסיעה בדרך הפונה שמאלה עד ל"בית-היערן".
"בית" היערן: הבית הוקם בסתיו 1946.
חברי הארגון ההתיישבותי "מצפה הגלילי", שהתגוררו בתנאים קשים, וללא עבודה בחוות סג'רה, הגיעו למצב של חרפת רעב. יוסף וייץ, שהיה מנהל הקרקעות והיעור של הקק"ל, יצא לעזרתם וקבע שיש לייער את המרחב שבין התבור לבין הכביש המחבר את נצרת לטבריה, לקראת הנטיעה נבנה "בית-היערן" כמקום מנוחה וכמחסן לכלי-עבודה ושתילים . סביב "בית-היערן" פיתחה קק"ל את החניון המרכזי של יער בית-קשת ובו שביל המתאים לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.
מצפור אלוני בית-קשת: למרגלות המצפור משתרע יער אלוני בית-קשת, אחד מגושי היערות היפים של אלון התבור בארץ-ישראל.
אלון התבור הינו עץ נשיר הגדל באגנו המזרחי של הים-התיכון. הוא מותאם לתנאי האקלים הים-תיכוני השורר בצפון ארץ-ישראל ומצוי במגוון סוגי קרקעות. עצי אלון התבור יוצרים תצורת צומח הנקראת "יער פארק". זהו יער פתוח בו צומחים העצים במרווחים גדולים זה מזה, ומאפשרים את התפתחותם של מיני צמחים חד שנתיים הפורחים בשלל צבעים בחורף ובאביב. מהמצפור יש תצפית על גבעת-המורה, התבור, הגלבוע, רמת כורם, רמת יבניאל, רמת פוריה וטבריה-עילית.
חניון האלון הקשיש: עץ אלון התבור הקשיש כונה בפי תושבי האזור "מל אל פאקיר" – "אלון התבור של הקדוש". העץ ניצב על תוואי הדרך העתיקה (דרך אל חווארנה), המזוהה עם דרך החורן, אשר שימשה בסיס להובלת סחורה מהחורן שבסוריה לעכו. הדרך חצתה את הגליל-התחתון דרך ערוץ נחל יבנאל עד החאן העתיק, בכניסה לבית-קשת ומשם, דרך תל גובל ונחל שבעה לכיוון בקעת בית-נטופה בואכה עכו. לאורך הדרך קידשו העוברים עצים גדולים, וראו בהם מקום מקלט המעניק ביטחון בעת צרה.
בזכות מעמד זה ניצל עץ האלון מכריתה, שהייתה מנת חלקם של רוב אלוני התבור ביער בית-קשת בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
במעלה הגבעה מוליך השביל לנוף של "טרשונים", אלה הם סלעי גיר קשה או דולומיט חשופים, אשר הומסו ונשחקו על ידי הרוח והמים. תהליכי בלייה אלה יצרו מעין פיסול טבעי המכונה "טרשונים" אורך
השביל כ700- מ'.
תל גובל: שביל מסומן, היוצא מחניון האלון הקשיש, מוביל אותנו לראשו של התל.
תל גובל מזוהה עם העיר המקראית "אזנות תבור", שציינה את גבולו של שבט נפתלי עם שבט יששכר. מהתל יש תצפית מרהיבה לעבר התבור, גבעת-המורה ויישובי דרום-מזרח הגליל-התחתון.
מצפור הר תבור: ההר המבודד המתנשא במלוא הדרו וגובהו - התבור - הינו "הורסט" - גוש שהתרומם מעל סביבתו. ייחודו הטופוגרפי הפך אותו בימי קדם להר מקודש. המסורת הנוצרית מקדשת את המקום. בתקופה הביזאנטית (מאה 5 לספירה) נבנו בראש ההר כנסיות ומנזרים. ניתן להבחין בכפרים דבוריה ושיבלי, למרגלות ההר. הדרך מובילה אותנו מערבה, ולאחר כ200-מ' נגיע אל מקבץ של עצי ארזים שניטעו כאן על מנת לגוון את עצי-היער. כאן שולט בעיקר הארז האטלנטי, עץ מחטני הניכר בענפיו האופקיים ובאצטרובלים הגדולים שלו.
הדרך מובילה אותנו לשער המערבי של דרך נוף יער בית-קשת, ובסמוך לו נחל ברק.
מכאן נמשיך בנסיעה לנצרת-עילית, דרך יער צ'רצ'יל, או לחלופין נעפיל לפסגת הר דבורה, שם הקימה הקק"ל חניון גדול.
כתב וליקט מושיק כהן מפקח ארצי של"ח וידיעת הארץ מתוך עלוןלמדריך הטיולים באדיבות יהודית בר נתן מהחברה להגנת הטבע