מחוד-עקב לעין-עקב תחתון דרך עין-עקב עליון – לעבדת
כתב: רם רייזל
סיור במדבר
על-אף הקשיים הלא מעטים המדבר מאפשר לנו ללמוד וללמד את דרך הטיול המתאימה והבטוחה. ברשימה
זו אציע מסלול באזור שדה-בוקר המתאים לנוער מגילאי 15 – 16 ומעלה ובחלקו גם למשפחות.
תחילתו בתחתית מעלה-צין שאליו ניתן להגיע בכל רכב, כולל אוטובוס. מדרום לנחל-צין יכול להתקדם רק
רכב 4+4. חניון לילה של רשות הטבע והגנים ממוקם בתחתית חוד-עקב ומומלץ לבלות בו את הלילה שקודם
לטיול, אם כי אין זה הכרחי. בחדשי הקיץ חשוב להתאים את עצמנו לתנאים שהסביבה מכתיבה ולא לנסות
להתחכם להם.
בין השעות 11:30- 15:00 (תלוי בתקופה ובמזג האוויר) הליכה יכולה לגרום לנזקים חמורים כהתייבשות
ומכת חום. איבוד נוזלים הוא גבוה בהרבה ממה שניתן להשיב לגוף. מי שיימצא בשטח בשעות החמות
יבחין שגם בעלי-החיים אינם פעילים בשעות האלו. אם ברצוננו לטייל באזור מדברי בקיץ תכנון הטיול לפני
השעות החמות או מנוחת צהרים באזור מוצל באותן שעות. את המסלול המומלץ כדאי להתחיל לפני הזריחה.
לחוד-עקב
הטיפוס לחוד-עקב מתחתית חוד-עקב, אורך כשעה – שעה וחצי. העלייה לא קשה מדי אבל מאתגרת.
והזריחה מחוד-עקב, כשהשמש עולה מעל בקעת-צין, מפצה על עליה, קשה ככל שתהיה. ממערב לנו נראה
את שדה-צין ובו יושבים קיבוץ שדה-בוקר ומדרשת בן-גוריון. המדרשה היא יישוב שייסודו בחזון בן-גוריון על
"אוקספורד-יבנה שבנגב". במדרשה מתרכזים גופים שעניינם מחקר וחינוך (המכון למורשת בן-גוריון, המכון
לחקר המדבר, בי"ס תיכון לחינוך סביבתי, בי"ס שדה בוקר, ובי"ס יסודי אזורי). במדרשה מתגוררות כ- 200
משפחות.
מחוד עקב נרד אל הערוצים המזרחיים של נחל עקב מהלך של כשעה הליכה נגיע לעין-עקב תחתון. עין עקב
תחתון הוא מעין שכבה עם בריכה עמוקה וקרה. למרות הפיתוי לא נוכל להישאר בעין-עקוב לשעות החמות.
ערוץ הנחל פונה צפונה והתוצאה היא שברוב שעות היום, בקיץ, אין צל בערוץ. אלו המתכננים לסיים את הטיול
מוקדם יחזרו בדרך הג'יפים המסומנת כחול.ילכו לאורך ערוצו של נחל עקב צפונה ולאחר מכן עם נחל צין עד
לתחתית מעלה צין. ההליכה משכה כחצי שעה.
נחל צין כגבול
נחל צין מהארוכים שבנחלי הנגב. ראש אגן-הניקוז במצפה-רמון, הנחל נשפך לים-המלח. פעם נקרא המקום
האגן הדרומי של ים-המלח היום מדובר בבריכות האידוי של מפעלי ים-המלח שיחד עם סכירת מקורות המים
של האגם המלוח מייבשים אותו למוות. בעברנו המקראי היה נחל צין לגבולה הדרומי של הארץ הנושבת. בספר
יהושע שחלקים מכובדים ממנו עוסקים |בחלוקת הארץ לנחלות, מזכיר הכתוב את נחל צין: "ויהי להם גבול נגב,
מקצה ים המלח, מן הלשון, הפונה נגבה, ויצא אל מנגב למעלה העקרבים, ועבר צינה, ועלה מנגב לקדש ברנע"
(יהושע טו ג ) על המפה ניתן, גם כיום, לעקוב אחר התווית הגבול לפי נקודות הציון: לשון ים-המלח, מעלה
העקרבים, וקדש ברנע (עין קדיס)שבסיני. קו הגבול מהווה גבול בין-תרבותי. מצפון לו יושבים האיכרים על
נחלותיהם ומדרום שבטי המדבר הרועים – נוודים.
חלק ניכר מדברי-ימי הארץ הזו הן מלחמות הרועה והחקלאי, הנווד ויושב הקבע. אלו מגדלים תבואות ואלו
מעלים את עדריהם על השדות בשנות בצורת. אלו בונים בית וחומה ואלו שורפים ובוזזים. בניצב לחלוקה זו
עוברות לאורך המדבר דרכים; דרכי-מסחר, דרכי-צבא, "אוטוסטרדות המידע" של העולם העתיק. לאורך הדרכים
תחנות משמר וחניוני-לילה. מעלה צין (נקב ע'רב = המעלה המערבי) הוא חלק מדרך עתיקה כזו ד'רב אל-סולטאן
שמה. הדרך מובילה מנמלה של עזה דרך בקעת צין, עין-יהב ומתחברת לדרך-המלך על הרמה הירדנית. לאורכה
שרידי אדם (קברים, מקדשים, יישובים) מתקופת הברונזה ועד התקופה העות'מנית.
מי שמתכננים יום מלא ימשיכו דרומה במעלה נחל עקב לכיוון עין-עקב עליון. גדות הנחל מצוקיות והנחל הולך
וצר עם העלייה בו. לאחר כשעה נגיע לעין-עקב עליון, זהו מעין העתק עם בריכה קטנה יותר. מהיחידים בנגב
שאין לרכב, כל רכב , גישה אליו. בסביבת המעין ניתן למצוא ערוצים צרים ומוצלים, מומלץ להגיע לפני השעות
החמות על-מנת למצוא את מקומכם ולהתארגן מראש.
צומח וחי
בערוצו של נחל עקב ניתן למצוא צמחים משני בתי גידול קיצוניים: מחד, צמחי המדבר כזוגן השיח, מלוח קיפח
ורותם המדבר המותאמים, כל אחד בדרכו לתנאים של חוסר במים. הזוגן העביר את תהליך ההטמעה אל
הפטוטרת ורק בחורף, לעונה קצרה, ניתן למצוא בראש כל פטוטרת את זוג העלים שנתנו לו את שמו.המלוח
מתמודד עם ריכוזי המלח הגבוהים שבקרקע דלת המים על-ידי הוצאה אקטיבית של המלח על העלים הבוגרים
שישרו. הרותם מקיים את תהליך ההטמעה בענפיו הדקים והארוכים. הפיוניות נמצאות בתוך סדקים צרים לאורך
הענף וכך מופחת איבוד המים הנובע מתהליכי הנשימה וההטמעה. לעומתם, נמצא ליד שני המעיינות בנחל
קבוצה מכובדת של צמחי מעין. צמחים כקנה, סמר וסוף נמצאים רק ליד ריכוזי מים קבועים ובכמות גדולה. מעניין
לראות את אופן סידורם מהמעין והלאה בהתאם לצורך במים וליכולת להתמודד עם המליחות הנוצרת כשהמים מתאדים. צמח מעניין נוסף הנמצא בנחל עקב, באזורי המעיינות, הוא הטיון הבשרני. זהו צמח ים-תיכוני מובהק שדורש כמויות גדולות של מים קיומו. גידולו מתאפשר באזור המדברי רק ליד מקורות מים קבועים כעין-עקב ועין-עבדת.
לאורך נחל עקב
אופי הטיול בקיץ הוא כזה הדורש סבלנות. מי שימהר לצאת ממנוחת הצהרים בחום יגלה לאחר מספר קילומטרים
כי הדרך הנוחה לעבדת היא קשה מאוד עבורו. ככלל הדרך עולה מהערוץ ופונה מזרחה. כדאי לעצור בראש המעלה
מנחל עקב ולזהות את חוד עקב שעליו טיפסנו בבוקר. העלייה מעין-עקב עליון אמנם מסומנת בסימון שבילים
חדש אך השביל הבנוי והנוח מראה לנו כי הדרך אל המים הייתה בעלת חשיבות עוד הרבה לפני זמנינו.
עברו כאן (ועוברים עד היום) רועים עם עדריהם, נוודים עם שיירות גמלים ומן הסתם, בשנים קשות, תושביה
של העיר עבדת. לאורך העלייה ניתן למצוא מאובנים מעניינים הנראים כמטבע עגולה מאבן.גודלם משתנה
ממטבע של שקל חדש ועד לחצי שקל. באחדים שבהם ניתן להבחין בטבעות המקיפות את המרכז.אלו נקראים
נומוליטים (נומוס=מטבע, ליתוס=אבן). אלו מאובנים חד תאים, שחיו על קרקעית הים הרדוד שהתקיים כאן
בתקופת האאוקן, לפני 35-55 מליון שנה.
לאורך מצוקי-הנחל מקננים עופות דורסים כבז שחור. את הנשרים שחזרו בשנים האחרונות לקנן במצוק
הצינים לאחר שנים רבות של הפסקה ניתן לראות, עם קצת מזל, בשמים. מי שימשיכו לכיוון עבדת אולי יזכו
לראות את העופות המרשימים האלו, שמספרם הולך ומתמעט משנה לשנה בתחנת ההאכלה שליד העיר
העתיקה. לקראת שעות אחר-הצהרים ומוקדם בבוקר יש סיכוי לראות בעלי-חיים. תנאי הכרחי הוא שמירה
על שקט וערנות במהלך ההליכה. מעיינות נחל עקב מושכים אליהם מספר מיני בעלי-חיים. אמנם לא כל
בעלי-החיים במדבר זקוקים למי-שתיה. חלקם כצבי הנגב, מסוגלים להפיק את המים הדרושים מהצומח
שהם אוכלים. היעלים, לעומתם, ככל שידוע לנו, חייבים לשתות אחת לכמה ימים. את עקבותיהם וגלליהם
ניתן לראות לכל אורך הנחל.
לעבדת
מערבה מנחל עקב נחצה את ערוצו של נחל דבשון. בשלהי הקיץ ניתן לראות כאן את הבדווים הגרים במורד
הנחל חורשים את הטראסות העתיקות בתקווה לגשם מוקדם. מכאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות. אחת
להמשיך עם השביל הפונה דרומה ומערבה ולעקוף את העיר עבדת. השביל מסתיים בתחנת הדלק שבתחתית
התל. השנייה מושכת אותנו מערבה ועולה אל העיר עבדת. קיים יתרון גדול בהגעה לעבדת מכיוון עין-עקב. ההבנה
של משמעות החיים במדבר ועצם ההגעה לעיר ברגל ומכיוון "דרך הבשמים" הנבטית מאפשרים לנו "להיכנס לראש" הנבטי טוב יותר ולהבין את משמעותם של חיים באזור מדברי לפני 2000 שנה. עבדת החלה בתור תחנת דרכים על
דרך המסחר הנבטית. אי שם בין המאה החמישית למאה הרביעית לפני הספירה. הנבטים, אותו עם מופלא שהוביל
את השיירות העמוסות בקטורת מחצי האי ערב ועד לנמלי הים התיכון, הקימו את תחנת הדרכים מהלך יום הליכה מחלוצה. עם חלוף השנים עברו הנבטים תהפוכות ועמם העיר. אמונותיהם השתנו, עיסוקיהם השתנו והם איבדו את חירותם. העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרומית בשנת 106 לספירה ולאחר מכן האימפריה הביזנטית. בניגוד
לרומים הנבטים לא בנו. כנוודים הם חיו באוהלים. רוב הבניה בעיר היא מהתקופות הרומית והביזנטית.
יש להצטייד במפת סימון שבילים מס' 15.
ההליכה בשבילים מסומנים בלבד.
יש להצטייד בכמות מים מספקת, כובע ותכשירים נגד שמש.
מתוך עלון למדריך הטיולים של החברה להגנת הטבע באדיבות יהודית בר נתן