צמח בר - טיולים וסיורים מיוחדים - סיור בשכונת עג'מי - מידע למטייל העצמאי

צמח בר
טיולים וסיורים מיוחדים

073-7596708

  
צמח בר
 

הירשמו והשארו מעודכנים
להצטרפות לרשימת התפוצה רישמו את כתובת הדוא"ל  שלכם, ונעדכן אתכם בחדשות
(לאחר הרישום, תקבלו מייל
מאיתנו שעליכם לאשר אותו
לאימות והשלמת הרישום)




 
 
בקרו אותנו בדף הפייסבוק שלנו
צמח בר
   

סיור בשכונת עג'מי - מידע למטייל העצמאי

דף הבית >> מאמרים >> סיור בשכונת עג'מי - מידע למטייל העצמאי
שכונת עג'מי ביפו התפרסמה שלא לטובתה בסרט עג'מי שהציג לחברה הישראלית את התמונה העגומה הקיימת בשכונה שהייתה פעם פאר היצירה התרבותית והאדריכלית.
היום השתנה המצב והאזור הפך לפנינה נדלנית יפייפייה המושכת יזמים וגם מטיילים רבים.

תחילת הסיור ברחוב הדולפין, בחלק הצפוני תחת עץ התות העתיק, פסיעה מהמוסד הקולינרי עלי קרוואן, שיודעי דבר אומרים עליו כי זוהי מולדתו של הדבר האמיתי, החומוס, הפול והמסחבה של אבו-חסן.
 
השכונה המרונית
מרוֹנים (מרוניטים), אנשי פלג בנצרות שמרכזו כיום בלבנון, התומכים בתפיסה האורתודוקסית בדבר שני הטבעים של ישוע הנוצרי – הטבע האלוהי והטבע האנושי. מוצאו של פלג זה מן הכנסייה שישבה באנטיוכיה הקדומה, והוא קרוי על שמו של הנזיר מארוֹ (אומארוּן) הקדוש מן המאה ה-5. על פי ההערכות, מונה כיום העדה המרונית כ-3 מיליון מאמינים ברחבי העולם. מרכזה העיקרי בלבנון, שם חיים קרוב למיליון מרונים המהווים כ-50% מכלל הנוצרים וכ-20% מכלל אוכלוסיית המדינה.
החלק הצפוני של שכונת עג'מי יושב על ידי קהילה מרונית שהגיעה לארץ מלבנון והביאה איתה את הידע של תעשיית המשי.
תצפית:  מהרחבה שליד עץ התות צופים אל חומותיה של יפו העתיקה מזווית שונה מהרגיל. רואים את הגבעה עליה היא בנויה, צופים אל המגדלור הבריטי, שניצב על שרידי המגדלור התורכי, אל מסגד גמה אל בודרוס, הכנסייה הפרנציסקנית, כנסיית סנט ג'ורג' וגבעת אנדרומדה.
היסטוריה של עג'מי
שכונת עג'מי נוסדה בין השנים 1831-1840 על ידי אברהם פחה, שיצא למסע כיבוש על נמל יפו מידי הסולטן התורכי. הוא הקים מפקדה צבאית על הרכס מדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. הוא הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו סכנות ומכאן צמח המושג שכונה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מתיישבת במקום הקהילה המרונית. השכונה תוכננה בצורת שתי וערב וצופנת בין רחובותיה תערובת של ישן וחדש, בתים מודרניים שמשתלבים באופייה של השכונה לצד בתים בני מאה שנים. הרחובות שיורדים אל הים מאפשרים תצפית בין הבתים אל הרקע הכחול וסירות הדייג ששטות באופק. הצצה לחצרות הפנימיות חושפת חלונות ויטראז' צבעוניים, עיטורי עץ מרהיבים, בתים עם תקרות קמורות וגבוהות, רצפות מעוטרות באבני פסיפס וחלונות צוהר מעוגלים שהיו שיטת מיזוג האוויר של פעם. בין הבתים העתיקים ישנם כאלה שמזכירים את הארכיטקטורה של נווה צדק וישנן אחוזות שגן רחב ידיים מקיף אותן והן מסתתרות מאחורי חומות גבוהות. ישנם סגנונות בנייה ותפיסות אדריכליות שונות, דקלי וושינגטוניה דקיקים וגבוהים, קירות חיצוניים מאבני כורכר ונוף שמשקיף אל ההאנגרים של הנמל מתקופת המנדט. 
נמל יפו
נמל יפו הנמל שוקם ובו טיילת יפייפיה ומסעדות לרוב מקום בילוי לימי הקיץ החמים ונקודת סיום לטיול ביפו העתיקה ובעג'מי. 
בתקופת המנדט, הייתה יפו העיר הערבית השנייה בחשיבותה אחרי ירושלים. היו בה חיי תרבות תוססים עם תיאטרון, קולנוע ועיתונות, מרכז כלכלי ונמל פעיל. לעג'מי היה יתרון: היא שכנה ממש על חוף הים, מעל מפרץ יפהפה שזכה לשם "מפרץ הירח."
במשך כמאה שנים נהגו תושבי השכונה ואורחיהם לרדת לים ולבלות בו, עד שהבריטים החליטו להרחיב את הנמל. לצורך כך הם ייבשו חלקים מהים והרחיקו ממנו את השכונה. מנקודת התצפית השנייה, רואים היטב את המחסנים הישנים ואת מגרש החנייה הענק והשומם, שממוקמים על השטח המיובש ועוברים גם הם שיפוץ בימים אלה.
בסוף רחוב הצדף עומדים כמה בתים שעוצבו על ידי ארכיטקטים מוכשרים, ששילבו ישן עם חדש, הותירו את המבנה המקורי והוסיפו ברכת שחיה עם עמודים קורינטים, אלמנטים של בנייה מערבית מעורבת במזרחית וקצת קשה להאמין שזו הייתה פעם שכונת מצוקה.
בשנות ה70- החלו מספר משפחות יהודיות מתושבי יפו העתיקה לרכוש בתים מערבים תושבי עג'מי או ממינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של "נכסי הנפקדים" בשכונה. משפחות אלה העדיפו לגור לצד השכנים הפלסטינים מאשר לצד היהודים החדשים שאיכלסו את הסמטאות המשוחזרות והתיירותיות של יפו העתיקה. הם דאגו לשפץ את הבתים שרכשו הכי קרוב שאפשר למקור. 
רק מאוחר יותר, בשנות ה,90- החלו להגיע לשכונה יהודים שוחרי נדל"ן, שניצלו את המחירים הנמוכים דאז והפכו את הבתים הישנים לאחוזות גן מוקפות חומות ולווילות נוסח נווה צדק. 
נכסי נפקדים, נכסיהם של תושבי ארץ ישראל שעזבו את המדינה או שהיום הם נתיני ארצות אויב או גרים בהן. ממונה עליהםהאפוטרופוס לנכסי נפקדים.
במהלך מלחמת העצמאות איבדו מאות אלפי פלסטינאים את נכסיהם, בעיקר קרקעות - שטח של כ-6 מיליון דונם על פי אחד האומדנים, והיו ברובם לפליטים. בתום המלחמה חוקקה מדינת ישראל מספר חוקים אשר נועדו להעביר את אדמות הפליטים הפלסטינאים לידי המדינה. חוקים אלה הביאו לשינוי קיצוני במשטר הקרקעות שהיה נהוג בארץ ישראל עד אז. 
רחוב שערי ניקנור, הרחוב שבו התגוררו מרונים עשירים בבתים שמזכירים ארמונות מפוארים ומסוגננים, מוקפים בחצרות ירוקות, חומות אבן גבוהות ובשערי ברזל מרשימים.
מדרון יפו – החזרת הים לחופה של יפו תכנון הפארק – ברוידא מעוז – אדריכלות נוף בע"מ
בשנות השבעים של המאה ה-20  היה תהליך של שפיכת פסולת בנין לחופו של הים בשכונת עג'מי, במטרה ליבש את הים תושבי השכונה הגישו  בג"ץ נגד עיריית תל-אביב יפו ב1989 וזכו. השפיכה חדלה, אך המקום נשאר מטרד סביבתי וחברתי ענק. רק לאחר שנים רבות של הזנחה הוחלט בעירייה להפוך את האתר, המשתרע על 200 דונם,  לפארק ציבורי.
לפני תחילת התכנון שנעשה על ידי משרד אדריכלי הנוף ברויידא מעוז נעשה תהליך של שיתוף ציבור עם קבוצות שונות של אוכלוסיית עג'מי ויפו, בו הביעו התושבים את רצונותיהם.עיקר הבקשות והחלומות היו החזרת הים לתושבים .
לצורך בניית הפארק ופתיחת המבטים מהשכונה לים, נעשה באתר תהליך חסר תקדים והגדול מסוגו בארץ, של מחזור פסולת.כ-1,200,000 טון פסולת נופו ומוחזרו באתר עצמו, לצורך שימוש חוזר כמצעים לשבילים וכבישים, אדמה לגינון וחול לחוף הים. 1/3 מהחומר נשאר באתר למטרות הפארק והשאר נוצל לשימוש באתרים אחרים.
במקביל לעבודות המחזור, הלך והוקם באתר פארק מדרון יפו  עם טיילת לאורך החוף, שבילים, צמחיה, תאורה ומתקנים שונים .בפארק משטחי דשא  נרחבים לרווחת התושבים, אשר כבר עכשיו נהנים ממנו מדי יום תושבים רבים, ביחד עם שאר מתקני הפארק. הים אף הוא הולך ונוצר מחדש כששכבות חול טבעיות מתייצבות בעזרת גלי הים. עם השנים יווצר החוף שתושבי יפו כה השתוקקו לו.
משם ממשיך הסיור אל ביתו של יצחק שדה שנמצא בקצה הדרומי של שכונת עג'מי. הבית היה חלק משיכון של קצינים בריטיםבתקופת המנדט ויצחק שדה עבר להתגורר שם עם משפחתו אחרי מלחמת השחרור. יצחק שדה הספיק לחיות במקום כ- 7 שנים עד שנפטר, אבל הטביע את חותמו על כל פינה בבית ועל הנוף שמסביב. בנו, יורם שדה וכלתו, זיוה יריב, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה. בחדר העבודה עומד שולחן שבמרכזו מוטבע סמל ההגנה ועליו עומד פסלה של מרגוט, אשתו השלישית של יצחק שדה. היא הייתה צלמת ועבדה עבור ההגנה, צילמה מסמכים ותעודות מזויפות והותירה אחריה צילומים מרשימים של יצחק שדה עצמו. מיטה צנועה צמודה אל ספריה מרשימה וקיר שלם מכוסה באוסף של כלי נשק, אקדחים, תת מקלע, חגורה של כדורי תותח אנטי אווירי, כידון של רובה, נבוט ומפת קרבות של חטיבה 8 עם נקודות שמציינות כיבוש או השתתפות בקרב. הדגלון שהונח על האנטנה של הג'יפ ומשקולות הברזל שיצחק שדה נהג לרדת איתן לים כדי להתאמן עם בנו יורם. בגן שמקיף את הבית פזורים ממצאים ארכיאולוגיים , שבילי אבן מרוצפים שיצחק שדה סיתת בעצמו, מושבי אבן ומדרגות לים גם הם מעשה ידיו. הוא היה סתת בשנים שקדמו לקריירה הצבאית שלו וחצב באבן כמו אמן.
אהבתו הגדולה לצמחים ועצים באה לידי ביטוי בגן הקסום שקשה להבין איך הצליח לשרוד בתנאי המליחות על שפת הים. זיוה משקיעה בטיפוח הגן שעות רבות כדי לשמרו. הטיול בין הפיקוסים, המטפסים המיוחדים, החבצלות, הלוטוסים, האשלים וצמחי הצברמזנים שונים שגדלים על המצוק שנופל אל הים, מותיר רושם עז על המבקרים. אם מוסיפים לכך את הסיפורים על כל המפורסמים שנהגו לבלות בגן, יגאל אלון, משה דיין, יצחק רבין, יגאל ידין, נתן לאלתרמן, חיים חפר, אהרון מסקין וחנה רובינא, הופך הגן למסקרן ומלהיב עוד יותר. במרכז הגן עומד קרון מלחמה בריטי שנפל בידי צה"ל ושימש את יצחק שדה כחמ"ל בעת שפיקד על חטיבה 8. הוא עבר שיפוץ ובתוכו מוצגת תערוכת צילומים של אירועים היסטוריים מתקופת השירות הצבאי, תמונות של המצוק משנות ה- 50 עוד לפני שהסחף והרוחות פגעו בו וצילומים של הגן בשנים שיצחק שדה טיפח אותו במו ידיו. הבית עצמו משקף את הצניעות בה חיו מנהיגי הדור, המטבח הפשוט, רהיטי הסלון, הרדיו הישן והשטיחים הרקומים כולם זוכרים את הימים ההם ולא נותנים גם לנו לשכוח.
צמח בר     ::    לב-אור, בית הלל 28, תל אביב    ::       טלפון:  073-7596708
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
דואר אלקטרוני: 
  info@tbar.co.il                כל הזכויות שמורות © 2009 צמח בר
הקמת אתרים  בניית אתרים Webfocus