צמח בר - טיולים וסיורים מיוחדים - שיח הצבר ושימושיו

צמח בר
טיולים וסיורים מיוחדים

073-7596708

  
צמח בר
 

הירשמו והשארו מעודכנים
להצטרפות לרשימת התפוצה רישמו את כתובת הדוא"ל  שלכם, ונעדכן אתכם בחדשות
(לאחר הרישום, תקבלו מייל
מאיתנו שעליכם לאשר אותו
לאימות והשלמת הרישום)




 
 
בקרו אותנו בדף הפייסבוק שלנו
צמח בר
   

שיח הצבר ושימושיו

דף הבית >> מאמרים >> שיח הצבר ושימושיו
מאת: רענן רשף
בטיולינו ברחבי הארץ אי אפשר שלא להבחין בשיחי הצבר - הצמח שכל כך מזוהה עם הישראלי ששב לארצו מארצות הניכר. האמנם הוא בן ארצינו? הצבר מוכר לרבים מהמטיילים ממקומות שונים בארץ מכפרים נטושים וממשוכות בתוך שטחים חקלאיים..
כפי שלימדו אותנו הובא הצבר לאזורנו בכדי שישמש כצמח משוכות להגנת הכפרים הערביים, ושמירה על מטעיהם ורכושם. לאחרונה עלתה השערה שהצבר הובא לארץ בכדי לגדל על גבעוליו כנימות, שמהן הפיקו צבע הנקרא "קוצ'ינלה אמריקאית" או "זהורית אמריקאית".1 זהו צבע עמיד, שצבעו הטבעי אדום-סגול נועד בעיקר לצביעת בדים.2 רשימה זו באה לחזק את הדעה, שהצבר הובאלהפקת הצבע.
מוצא הצבר ושימושיו
מוצא הצבר הוא ביבשת אמריקה, ולא היה ידוע עד גילויה. לאחר הגילוי החלו להתפשט בעולם הגידולים החשוביםכמו,  תפוחי-האדמה,  התירס,  העגבניות ועוד.  קשה היום להבין מדוע הובא הצבר סמוך להבאת הגידוליםהחשובים שצויינו,  מבלי לספר את סיפור כנימת הצבע של הצבר.
עוד לפני הגעת הספרדים למרכז אמריקה ומכסיקו,  עסקה קבוצה קטנה של אינדיאנים משבט הז'פוטקים בהפקתהצבע האדום מכנימת הצבר.  הם גידלו את הכנימה על צבר התולעת (נופליאה). הכנימה שהיא כנימת מגן,  גודלהכגודל אפונה,  והיא נראית כזרע.  הכנימה התרבותית סובלת מקור והמגדלים דאגו להגנתה . את הצבע ניתן להפיקמהנקבות בלבד.
הפקת הצבע
את הכנימות אוספים מגבעולי הצבר לתוך מיכל בעזרת מברשת.  מכניסים את הכנימות למים רותחים בכדי להמיתםולהוריד מהם את ציפוי השעווה.  לאחר מכן,  מייבשים אותן במשך מספר שבועות בשמש.  בשלב הבא טוחנים אותןבאבן טחינה לאבקה.  לק"ג אחד של אבקה יש צורך ב150,000- כנימות.  לצורך הכנת צבע הקוצ'ינלה מרתיחיםמים בסיר,  מכניסים את האבקה הטחונה,  ומוסיפים חומרים מחזקי צבע. לתוך התמיסה הרותחת מכניסים אתחוטי הצמר למשך כשעה וחצי.  כשהספרדים הגיעו למכסיקו הם נתקלו בצבעים שונים.  אך צבע הקוצ'ינלה היההאדום ביותר והטוב ביותר מכל הצבעים הטבעיים.
בתחילה , הם לא הכירו את מקור הצבע וחשבו שמקורו בזרעים (השם המדעי של הקוצ'ינלה נגזר מהמילה "זרע").לצבע,  שהובא לספרד,  הייתה הצלחה, ו ייצור הצבע הוגדל לממדים נרחבים,  עד שהפך להיות המוצר השניבחשיבותו לאחר הזהב,  שהובא מ"ספרד החדשה".
הספרדים רצו לשמור לעצמם את מונופול הייצור והשיווק של הצבע,  ולשם כך גזרו עונש מוות לכל מי שהוציא כנימותחיות ממכסיקו.  בשנת 1777 צרפתי,  בשם תיירי,  הצליח להבריח להאיטי כנימות חיות,  וכך החלה תעשיית הצבעשל כנימת הצבר להתפשט בעולם.  הצבר והכנימה הגיעו לאיים הקנריים,  צפון-אפריקה,  סיציליה,  המזרח-התיכון, הודו ועוד.
הצבר בעיני נוסעים וחוקרים
נספרו של הנוסע וולני,  שביקר באזורנו בין השנים 1785-1783, יש רמז לגידול הצבר וכנימת הצבע: "צמחהזהורית,  הגדל לאורך כל החוף ההוא,  מזין אולי כבר אותו חרק יקר ערך כמו במכסיקו ובסנט-דומינגו". המידעהברור יותר מובא בספרו של הנרי בייקר טריסטראם,  שביקר בארץ-ישראל בשנים 1864-1863: מדרוני עיבלמכוסים עד לגובה מסוים בצבר בלי קוצים, שמגדלים אותו כדי שישמש מזון לכנימה שמפיקים ממנה את צבעהשני"3.  מטע הצברים בהר עיבל התפרסם גם בגלל טיב פרותיו,  שנחשבו לצברים הטעימים ביותר בארץ-ישראל.
פ' כהנוב,  שעבר להתגורר בשכם (1884) לצורכי מסחר מספר,  שכאשר הבשילו פרות הצבר, הועמדו שומריםלשמור על המטע והגנבים,  בכדי שלא יתפסו,  התפשטו ערומים ומשכו את גופם בשמן4...
הזואולוג שמעון בודנהיימר,  בתיאוריו את החרקים השונים מהם הפיקו בתקופות הקדומות צבעים, כתב: "יש בהןבדרגות הצבע כדי לפתור אחת החידות של הנוף הארצישראלי.  בעוד שמין מיוחד של צבר נפוץ במידה רבה בשפלההדרומית,  הרי בהרים הוא מצוי בצורה ניכרת רק בשכם,  שבסביבתה מכסה הצבר בצפיפות אחד מורדות ההרים. צמח זה איננו יליד ארץ-ישראל כפי שתכופות סבורים, אלא יליד מכסיקו,  והוכנס לארץ במאה הי"ז או הי"ח.  עלהצבר הזה חי וקיים חרק הצבע המפורסם  Dacty Lopius coccus שדחה מפניו את כל שאר הצבעים,  החלמהמאה הי"ז ואילך.  הוא הובא לשכם, ובגידולו הוחל שם כפי הנראה בתחילת המאה הי"ט,  שאז  טיפלו בגידולובצפון סוריה,  בדרום אנאטוליה ובמצרים.  בכל הארצות האלה נכחד החרק משחדלו לטפל בגידולו.  אבל גידוליהצבר הנרחבים בסביבות שכם משמשים עד היום מצבת זיכרון לגידול חומר-צבע מן החי,  שהוחנק על-ידי התעשייההכימית המודרנית"5.  את מטע הצבר הנרחב בהר עיבל,  ששרד הרבה שנים,  מזכיר טוביה קושניר שעברבמקום בעת שחיפש את האירוס השומרוני: "מעל לאזור הבתים (שכם) משתרע הצבר,  רצועה ברוחב 360-300 מ' ובאורך רב הגובלת בין העיר וההר"6.
מטע צבר זה,  כנראה,  ניטע בימי השלטון המצרי בארץ-ישראל (1843-1831) שפיתח במרחב גידולי תעשייה כגון: כותנה,  אינדיגו,  קני-סוכר ותות.  במידע הקיים על שימוש הצבר למשוכות,  אין תיאורים על אופן הגעת הצברלאזור ועל הפעילות להבאתו.  אך מעניין שבתקופה מאוחרת יותר, אנשי עמק-הירדן,  בחיפושיהם אחרי זניםמובחרים של פרות,  "נתקלו" בכנימת הצבע של הצבר. במסע לאיים הקנריים לבדיקת זני בננות הם נחשפולעובדה שמטעי הבננות החליפו את תעשיית הקוצ'ינלה , שהיוותה את עיקר כלכלתה של האיים,  והתמוטטה עםהמצאת הצבעים הסינטטיים בגרמניה בשנת 1856. 7 בן-ציון ישראלי,  מכנרת,  במסעותיו להבאת זני תמריםמשובחים הגיע למצרים ושם,  בחווה של יהודי,  הוא נוכח בגידול צבר עבור כנימת הצבע (1938).
הצבר כמזון לבקר
סיבה נוספת לתפוצת הצבר,  חוץ מאשר לצבע,  היא האפשרות להשתמש בו כמזון לבקר.  כשם שלגידול כנימתהצבע היה צורך בזנים דלי קוצים כך גם להאבסת בקר יש צורך בזנים כאלה.  גם לארץ הובאו צברים דליקוצים.  במושבה האמריקנית בירושלים גידלו צבר שפותח על-ידי המטפח האמריקני הנודע בורבנק בחוותובסנטה-רוזה.  אהרון אהרונסון,  במסעותיו בסוריה,  פגש בזן דל-קוצים.  בחוותו בעתלית ערך נסיונות בהאבסתפרות בצברים דלי קוצים וכיצד זה משפיע על איכות החלב.
פרות הצבר
גידול פרות הצבר לצורך שיווקו בארץ וליצוא,  לא היה מקובל בדורות הקודמים.  יוצא דופן הוא סיפורו של יצחקחיותמן (מראשוני מטולה ותל-אביב): "השולטן עבדול חמיד בכבודו ובעצמו מחבב את פרי הצבר ונתיניו והנאמניםבגליל,  שולחים לו מדי יום פרי צבר טרי בארגזים עם קרח שכורים אותו בהר "החרמון".8
בשנים האחרונות (יחסית) החלה התעניינות בגידול פרות איכותיים המתאימים ליצוא ושיווק מודרני. המטפח אפריםסלור טיפח זן דל קוצים בשם "עופר".  בנגב מגדל נועם בלום שטחים גדולים של טיפוסים שונים.
כיום,  מגדלים בעולם את כנימת הצבע של הצבר בממדים קטנים.  יש דרישה לצבעים טבעיים שאינם מסרטנים. הצבע משמש לקוסמטיקה,  צבעי-מאכל,  תרופות,  וצביעה טבעית.  בגלל בעיות של כשרות הוא בעייתי בארץ.  היו מספר ניסיונות לחדש את גידול כנימת הצבע של הצבר בארץ,  אך הם לא קיבלו את אישור גורמי הגנת הצומח.
 
הערות
1.       צ' קורן, "צבעים וציבעונים  אריגים קדומים", ח' שורק, א' איילון (עורכים) צבע מהטבע, 
 תל אביב תשנ"גף עמ' 60-58.
2.       מ' שטרנליכט, "הכנימה והצבע". מדע, כ"ג / 5 (1979), עמ' 230-228
3.       ה"ב טריסטראם, מסע בארץ-ישראל, ירושלים 1977
4.       פ' כהנוב, "מן השמור בזכרוני", א' דרוינוב (עורך) מימים ראשונים, כרך ב' 1935, עמ' 179.
5.       ש' בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרך ב', ירושלים תשט"ז, עמ' 313.
6.       ט' קושניר, מחקרי טבע ומכתבים, תל-אביב תש"ט, עמ' 37.
7.       ילקוט ש' סטולר, ספרית השדה, תל אביב 1960, עמ' 88, 89.
8.       ז' חיותמן, עם יצחק חיותמן מיסוד מתולה ותל אביב, חיפה תשכ"ח, עמ' 151.
 
צמח בר     ::    לב-אור, בית הלל 28, תל אביב    ::       טלפון:  073-7596708
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
דואר אלקטרוני: 
  info@tbar.co.il                כל הזכויות שמורות © 2009 צמח בר
הקמת אתרים  בניית אתרים Webfocus